גרין לייט מתכונים ומסעדות ללא גלוטן לחיות עם צליאק - כל מה שרצית לדעת על צליאק

הצליאק שלי-המתנה שלי

הבלוג של

רוצה לשתף אתכם בסיפור האישי שלי – זה אמנם קרה לפני כ-20 שנה אך בתחושתי כאילו קרה רק אתמול. אני חיה את הצליאק שלי כל פעם מחדש עם כל מטופל שמגיע אלי עם סיפורו האישי ומגיעים אלי כל יום אנשים מכל הארץ והעולם. כן כן! הצליאק הולך וגואה ומסתבר שהוא חובק עולם, אולי כי יש מודעות גבוהה לנושא ואולי מסיבות רבות אחרות.

אני מתייחסת למחלת הצליאק שלי כאל המתנה הגדולה של חיי, לא פחות! הבשורה על מחלת הצליאק שלי נחתה עלי בעת שצעדתי נמרצות על מסלול ההליכה במכון הכושר. קולה של רופאת המשפחה היה נסער והיא בישרה לי שהנוגדנים שלי בדם מרקיעים שחקים וברור שלא ממש הבנתי על מה היא מדברת, מעולם לא שמעתי על המחלה הזו לפני כן. היא יעצה לי להגיע דחוף לשיחה ואכן כך עשיתי. לאחר שיחה זו חיי השתנו מקצה לקצה. השינוי שנאלצתי לעשות היה קיצוני וללא שום הכוונה או סיוע. פשוט נאמר לי שאיני יכולה יותר להכניס איזשהו דבר מאפה לפי ו..למשך כל חיי! תסכימו איתי שזה לא פשוט, בלשון המעטה. זה היה מפחיד אבל מה אומר לכם, כנראה שכושר ההישרדות שלי מאוד חזק כי נשארתי בחיים. היום אני מודיעה לכל מי שרק מוכן לשמוע זוהי המתנה הגדולה של חיי ושל כל חולה צליאק! אותי זה הוביל להתמחות והתמקצעות בנושא הבריאות – רפואה טבעית וליתר דיוק 'נטורופתיה'. אתכם זה יכול להוביל גם למסלול של בריאות - המחלה מחייבת לחשוב ולתכנן מה אוכלים, לא לחטוף בהיסח הדעת ובינינו כמה כבר זוכים לזה? ובנוסף לכך זוהי מחלה שאינה כרוכה בטיפולים מיוחדים או נטילת תרופות, בסה"כ שינוי תזונתי והבריאות חוגגת!

עם ילדים צליאקים הקשר הוא הכי מרתק. ראשית צליאק שאובחן אצל ילדים חוסך מהם מחלות עתידיות והסתגלות מהירה יותר ממבוגר. ילד שגדל על הטעמים והמאכלים כגון פיצה, המבורגר, שניצל, עוגות ועוגיות, יתקשה מאוד לקבל את העובדה שמעכשיו אסור לו לאכול את כל אלה. לעומתו, תינוק שעדיין לא התנסה בכל אלה לא מכיר ומורגל בטעמם. ילדים מקבלים את הבשורה בדרך כלל בגבורה ובאחריות והופכים ל'ילדים מיוחדים' מה שהופך את ההתמודדות של הוריהם לקלה יותר. האבחנה שנוחתת על המשפחה בהתחלה קשה, המחזה של אימא עם עיניים דומעות היושבת מולי בתחושה שעולמה חרב הוא מחזה נפוץ, התנהגות זו עוברת לילד כמסר של חולשה שעלול לגרום לרחמים עצמיים. דרך ההתייחסות של ההורים לתזונה החדשה נובעת בראש ובראשונה מהאופן שבו הם קיבלו את גילוי המחלה. יש להניח כי הורה שהצליח בעזרת אינפורמציה, תמיכה והכלה מהסביבה לקבל את ה"ליקוי" של ילדו, יצליח להעביר את המגבלות באופן ענייני ותומך. חייבים להיות עקביים עם הילד ולהציב לו גבול ברור שאותו אסור לעבור.

היום ילדי הצליאק כבר יודעים לשאול לכל מקום שהם מגיעים את השאלות הנכונות והאם המזון המוגש להם מכיל גלוטן וכן הלאה. חשוב להתייחס לדרך שבה נאלצים למנוע מהילדים לצרוך מזון מסוים בשל רגישות אליו. כשההורים נדרשים להעביר לילד מסר ברור שאסור לו לאכול דבר מה שיפגע בו ויגרום לו לסימפטומים פיזיולוגיים (כאבי בטן, שלשול וכו') הם נתקלים לא פעם, בקשיים ההופכים למאבקי כוח לעתים. התנהגות ההורים מתבטאת מצד אחד ברחמים על הילד ועל מה שהוא צריך לעבור, ומהצד השני באיומים העלולים לגרום לילד חרדות.

כשגיל האבחון למחלה הוא גיל הגן, זה הגיל שהילד גם נחשף לראשונה לחברת ילדים אחרים בגן וזו תקופה מאתגרת עבורו. במצב כזה חשוב לתת תחליפים מעניינים, להקפיד שתמיד יהיה לו תחליף לעוגת יום ההולדת, ממתקים שיוכל לזלול כמו כל הילדים. אפילו את חלת השבת הוא יכול ללוש כמו כל הילדים האחרים רק מהקמח שלו (ללא גלוטן). זה דורש היערכות ומעורבות במה שמתרחש בגן, לכן חשוב להיות בקשר הדוק עם הגננות. להביא לחמניות, פיתות, עוגות (בצורת מאפינס), פיצה, בורקס להקפאה בגן. כך יש תמיד תחליף ומענה לצורך כזה או אחר שמתעורר.

חשוב גם לערב את הגננות במגבלות ובקושי והשונות מילדים אחרים. חשוב לגייס אותן להדרכת הילדים האחרים לסיוע לאותו ילד עם מגבלה ואיסורים למזון כלשהו. החינוך לסובלנות, לקבל את השונה לתמוך ולסייע לו זה אחד הנושאים היותר חשובים שיש לעסוק בהם בחברה והחינוך לכך צריך להיות כבר מגיל הגן. רעיון לפעילות קבוצתית: לעשות רשימה עם תמונות של מאכלים המכילים גלוטן (בדרך כלל סוגי מאפים) ולתלות במקום מרכזי על הקיר בגן. תפקיד הילדים לשמור על אותו ילד עם הצליאק. זוהי הזדמנות נפלאה להעלות מודעות חברתית אצל הילדים ובאותה הזדמנות ללמוד על המזונות עצמם.

בגיל מבוגר יותר, ניתן לצפות מהילד לקחת אחריות, אך גיל זה לעתים מאופיין בכעסים ובמרד ועלול להקצין עקב המגבלות, האיסורים והשונות מהחברים האחרים. כדאי לשתף אותו בהכנת המאכלים המותרים והאהובים עליו. לעיתים אין מנוס מלאפשר לנער לחוות את תוצאות האכילה האסורה באופן שימחיש את המחיר שיהיה עליו לשלם אם לא יהיה אחראי לשמור על עצמו וזה בדרך כלל כאבי בטן וכו'.

לסיכום: עם הגילוי והאבחון למחלה או הרגישות חייבים לעשות שינויים בבית, זה אמנם לא קל אבל חייבים לתת לילד את התחושה שהוא אינו חריג וזה אינו מכביד על כלל הבית. נהפוך הוא מקבלים את הכל בפרופורציה ותמיד לחשוב שיש צרות גדולות מאלה. ילדים מסתגלים מהר לשינויים ולומדים מאיתנו איך להתמודד עם מצבים מסוימים. כאשר הורים משדרים את המסר שזה לא איום ונורא ושהוא אינו ראוי לרחמים, הילד משלים עם המגבלה ומתרגל בקלות רבה יותר לכללים שנדרשים ממנו.


ריקי לנגברג-Ph.D, נטורופתית ותזונאית טבעית מומחית בטיפול, ייעוץ והכוונה לחולי צליאק ולרגישים לגלוטן. הנתיב לבריאות - http://hanativ.co.il/ דוא"ל: riki@hanativ.co.il נייד: 054-8091279

בלוגים אחרונים של

בלוגים אחרונים שנוספו

תגובות באתר: (0)

פינת הייעוץ

יועצים של קהילה ללא גלוטן עומדים לשרותך

קופונים ומבצעים