צליאק (כָּרֶסֶת) היא בעצם רגישות לחלבון בשם גליאדין, החלבון גליאדין מרכיב ביחד עם חלבון נוסף בשם גלוטנין - את הגלוטן, הגלוטן מצוי בדגנים מסוימים. ידוע על מחקרים הטוענים שגם הגלוטנין – ולא רק הגליאדין - מכיל רכיבים המזיקים לאלו הסובלים מרגישות לגלוטן.
הגליאדין הוא חלבון מורכב עם סוכר,אשר מעניק לעיסת הבצק את היציבות והאלסטיות, בזכות המבנה המולקולרי שלו אשר ניתן לדמות אותו לרשת תלת ממדית.
הגלוטן בגרעין מעורב בעמילן והוא נמצא מבחינה בוטנית באנדוספרם - שהיא ריקמה טריפלואידית המספקת מזון לגרעין במהלך גדילתו והתפתחותו. הגלוטן מצוי בעיקר בדגנים כגון חיטה, שעורה ושיפון. לדוגמא בחיטה, הגלוטן מהווה עד 80% מהפרוטאין שבגרעין, והוא האחראי כאמור לאלסטיות של הבצק ולעובדה שהשמרים יכולים לתסוס ולהתפיח את הבצק.
לכן כאשר אנו משתמשים בקמח נטול גלוטן כגון : קמח חומוס , קמח טפיוקה וכד' הבצק אינו אלסטי אלא דומה יותר לפלסטלינה.
הצליאק היא מחלה אוטואימונית. עקרונית מה שקורה במעי הוא שתאי מערכת החיסון של האדם הרגיש לגלוטן תוקפים את תאי הדופן הפנימית של המעי הדק, בהם נספג הגלוטן. תאי מערכת החיסון מזהים בטעות את הגליאדין כגוף זר, פתוגני, וכך נגרם נזק לסיסים ולרירית בדופן הפנימי של המעי הדק ולחוסר ספיגה של מזון.
אחד ממאפייניה המובהקים ביותר של הצליאק (כרסת) הוא הקושי ברוב המקרים לזהות באופן חד משמעי את הסבילות לגלוטן ולכן בשל כך, שיעור האנשים באוכלוסיה הסובלים מרגישות לגלוטן אינה ברורה,הרופאים מעריכים כי במדינות רבות שיעור הסבילות לגלוטן בקרב האוכלוסיה מגיע לאחוז אחד.
דאינו במדינת ישראל של שנת 2008 ישנם כ - 80,000 איש הסובלים מרגישות לגלוטן.
|