איך מאבחנים צליאק?

בדיקות לגילוי צליאק

בצדק זכתה מחלת הצליאק לכינוי "המחלה בת אלף הפנים". בעבר הלא רחוק היו  כמה סימפטומים טיפוסיים, כדי להצביע על קיום המחלה, אך בעשר השנים האחרונות הסתבר שהצליאק החמקמק עלול להופיע בצורה א- סימפטומאטית ואבחונו קשה הרבה יותר.

אבחון מאוחר וטיפול דחוי בצליאק עלולים לגרום לנזקים בלתי הפיכים בגלל החשיפה לגליאדין – החומר הרעיל המצוי בגלוטן. הנזקים עלולים להיות בעיות נוירולוגיות קשות כמו נוירופתיה ומחלת הנפילה, דלדול חמור של העצמות, ואף סוגים אחדים של סרטן, במיוחד לימפומה של המעיים וסרטן המעי הגס.

לא כדאי להתעלם ולהאמין ש"לי זה לא יקרה".  דינה של המחלה לפרוץ בגדול אם תדחה הבדיקה. צליאק היא מחלה שאינה ניתנת לריפוי (בינתיים). זו מחלה תורשתית ואנשים שבמשפחתם יש חולה צליאק, עלולים ללקות בה אף הם.

כבר לא מחלת ילדות

הצליאק היא מחלה אוטואימונית כרונית של מערכת העיכול. היא מתאפיינת בתת-ספיגה של המזון בגלל נזק דלקתי לרירית המעי הדק כתוצאה מחשיפה לחלבון הגלוטן במזון, בתרופות ובחומרי תעשייה. דיאטה נטולת גלוטן לחלוטין והימנעות טוטאלית מחשיפה אליו עשויה לגרום להחלמה מלאה.
 
בעבר נחשבה הצליאק  למחלת ילדות. התסמינים הקלאסיים היו בטן תפוחה (מכאן שמה הנוסף של המחלה – כרסת) כאבי בטן, הקאות, שלשולים. אנמיה, דלדול שרירים ועיכובים בגדילה. לאחר דיאטה התמעטו התסמינים, ההורים חזרו לחשוף את הילדים לגלוטן ונגרמו להם נזקים בלתי הפיכים.

המחלה עלולה לגרום לתת ספיגה של מזון ובעצם עלולה להוביל לתת תזונה, כיוון שחומרי תזונה אינם נספגים. הדבר עלול לגרום למחסור בויטמינים כמו: A, B-12, D, E, K  וחומצה פולית, מחסור שיתבטא באנמיה ובירידה במשקל. תת תזונה עלולה, כמובן, לגרום עיכוב צמיחה והתפתחות בילדים כולל קומה נמוכה ועיכובים בהתפתחות המנטאלית והמינית.
הצליאק, מסתבר, אינו מחלת ילדות כפי שהיה נהוג לחשוב. מחלה כרונית זו אינה פוסחת גם על אנשים מבוגרים ועלולה לפרוץ בכל גיל, לכן כדאי להיות ערים לנושא ולהיבדק במקרה של חשד ונטייה גנטית למחלה.

אולי יש גם לך צליאק?

רוב האנשים הסובלים ממחלת צליאק בלתי מאובחנת אינם מתלוננים על הפרעות במערכת העיכול. לעיתים קרובות, הם מדווחים על התסמינים הבאים כבודדים או כעסקת חבילה: דיכאון פסיכולוגי כרוני, היפראקטיביות ותפקוד ירוד בבית הספר, משקל עודף או השמנת-יתר, עלייה בלתי מוסברת ברמות אנזימי כבד, חריצים בשיניים, אפטות בפה, מחלת עצבים כרונית מסיבה בלתי מוסברת, כגון רעד והליכה לא יציבה כתוצאה מחוסר קואורדינציה של הגפיים, או נוירופתיה שנגרמת למערכת העצבים ההיקפית, הגורמת בדרך כלל לחולשה ולקהות חושים, אוסטיאופורוזיס (דלדול העצם) בקרב נשים שאינן מגיבות לטיפולים המקובלים, דלקות פרקים, סרטן המעי, סוכרת תלויית אינסולין, הפרעות בתפקוד בלוטת התריס (תת-פעילות ויתר-פעילות).

אבחון הצליאק אינו מסובך, אך מומלץ לחזור על הבדיקה, ואם נתקלים בסירוב מסיבה זו או אחרת, להקדיש לכך כמה צ'קים ולערוך אותה בצורה פרטית. בבדיקת דם ניתן לגלות את נוכחותם של ארבעה נוגדנים לגליאדין. במקרה של תוצאה חיובית, רצויה גם בדיקה גסטרוסקופית, כדי לבצע ביופסיה של רירית המעי הדק. אולי בגלל הכמות האדירה של החולים שלא אובחנו ונחשפו לבעיות בריאות שונות – יבוא יום ויתקיימו בדיקות סקר לאיתור צליאק בקרב כלל האוכלוסייה. וכמובן – כולנו תקווה שיושקעו יותר משאבים בפיתוח תרופה למחלה וניפטר מהצל המאיים של הצליאק.

מאת חוה רשף